« זיכרונות של קהילה שנעלמה: בצל החומות » ממחיש פסיפס חי של זיכרונות המספר היסטוריה משפחתית שלמה במלאח (הרובע היהודי) של מקנס, מרוקו. שכונה שבה ג’ינים (רוחות) הטילו אימה על האוכלוסייה ושדים (מלאכי מוות) לא הבחינו בין ילדים להורים, צעירים ומבוגרים, טובים ורעים, עניים ועשירים, מאמינים ואגנוסטים… « זיכרונות ילדות » נחרטים לנצח בתודעה שלנו. הם חוזרים ביצירה זו, כמו בחלומות, עם דימויים חיים, לפעמים מטושטשים ולעתים קרובות ביזאריים. התפאורה והדמויות אותנטיות. התקופה מתרחשת בשנות ה-50 וה-60. הנרטיב חדור כוונה ספרותית; הילד רודף אחרי המבוגר, דוחק בו לספר את העבר, ללא רחמים עצמיים או נוסטלגיה. הסיפור שזור בעולם של פתגמים שהזינו את נעוריו של המספר. מעבר לסיפור של משפחה וסודותיה, ספר זה מנציח את « הזיכרון הקולקטיבי » של קהילה הפזורה כיום על פני הגלובוס.