סבא מיכאל גר בפריז. בכל פעם שהוא מתגעגע לנכדיו, הוא מטלפן אלהם ומתקשה להסביר להם ש׳׳ים גדול׳׳ מפריד בינו לבין ישראל, שם הם גרים. סַבָּא מִיכָאֵל גָּר בְּפָרִיז. בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ לִנְכָדָיו, הוּא מְטַלְפֵּן אֶלְהֵם וּמִתְקַשֶּׁה לְהַסְבִּיר לָהֶם שֶׁ »יָם גָּדוֹל » מַפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵין יִשְׂרָאֵל, שָׁם הֵם גָּרִים. בְּסֵפֶר זֶה מוּבָאִים שְׁלוֹשָׁה סִפּוּרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּהַשְׁרָאַת שְׁלֹשֶׁת נְכָדָיו: מָאיָה, נֹעַם וַאֲמִתִּי. בְּ »סַבָּא, בּוֹא אֵלֵינוּ! » הוּא מְנַסֶּה לְהַמְחִישׁ לְנֶכְדָּתוֹ הַבְּכוֹרָה, אֶת מֻשַּׂג הַמֶּרְחָק וְהַזְּמַן לְהַגָּעָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: בָּרֶגֶל, בְּאוֹפַנַּיִם, בִּמְכוֹנִית, בָּרַכֶּבֶת, בְּמָטוֹס… בְּ »סַבָּא, אַתָּה מְבֻלְבָּל?! » מְנַצֵּל סַבָּא אֶת נְסִיעוֹתָיו בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַסְבִּיר וּלְהַמְחִישׁ לְנֶכְדּוֹ הָאֶמְצָעִי, אֶת הֶבְדֵּלֵי הָעוֹנוֹת וְהַשָּׁעוֹת מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ. בְּ »סַבָּא, בּוֹא לָעֲרָבָה », הוּא מְנַצֵּל אֶת אֶחָד מִבִּקּוּרָיו אֵצֶל בִּתּוֹ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ הַמִּתְגּוֹרְרִים עַל צוּק בּוֹדֵד בָּעֲרָבָה. הוּא בּוֹנֶה יַחַד עִם נֶכְדּוֹ הַצָּעִיר, בִּקְתָּה שֶׁתִּהְיֶה רַק שֶׁלּוֹ

Grand-père Michaël vit à Paris. Chaque fois qu’il se languit de ses petits-enfants, il les appelle et a du mal à leur expliquer qu’une « grande mer » le sépare d’Israël, où ils vivent. Ce livre présente trois histoires inspirées par ses trois petits-enfants : Maya, Noam et Amitai. Dans « Papi, viens chez nous ! », il tente de faire comprendre à sa petite-fille aînée, la notion de distance et de temps de trajet d’un endroit à un autre : à pied, à vélo, en voiture, en train, en avion… Dans « Papi, tu dérailles !? », il utilise ses voyages à travers le monde pour expliquer et illustrer à son petit-fils cadet, les différences de saisons et d’heures d’un pays à l’autre. Dans « Papi, viens dans la ׳Arava », grand-père profite d’une de ses visites chez sa fille et sa famille qui résident sur une coline isolée dans le desert pour construire avec son plus jeune petit-fils, une cabane qui sera exclusivement la sienne.